Daf 117a
אֶלָּא לְעוֹלָם כּוּלְּהוּ תְּלָתָא הָווּ וּמַאי לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁתֵּי מַחֲנוֹת לִקְלִיטָה מִכְּלָל דִּבְמִדְבָּר הֲוַאי קָלְטָה מַחֲנֵה לְוִיָּה
Rachi (non traduit)
אלא כולהו הוו. ודקתני לא היו אלא שתי מחנות לענין קליטה הוא דנסתלקה תורת מחנה לויה מלקלוט את ההורגים שוגג:
נִמְצְאוּ זָבִין וּטְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין חוּץ לְמַחֲנֶה אַחַת וְהַתּוֹרָה אָמְרָה וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם
Rachi (non traduit)
נמצאו זבין וטמאי מתים משתלחין חוץ למחנה. שכינה לבדה דהא שניהם מותרין במחנה ישראל כדאמרי' בפסחים בפ' אלו דברים (פסחים דף סז.):
מחניהם. שני מחנות משמע אחת לכל זב ואחת לכל טמא נפש אלא ודאי הואי מחנה לויה ומשתלחין טמאי מתים ממחנה שכינה ומותרין במחנה לויה וזבין ובעלי קריין משתלחין חוץ למחנה לויה:
תֵּן מַחֲנֶה לָזֶה וּמַחֲנֶה לָזֶה
אֲמַר לֵיהּ רָבָא אֶלָּא מַאי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לָא הֲוַאי נִמְצְאוּ זָבִין וּמְצוֹרָעִין מִשְׁתַּלְּחִין לְמָקוֹם אֶחָד וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בָּדָד יֵשֵׁב שֶׁלֹּא יֵשֵׁב טָמֵא אַחֵר עִמּוֹ
Rachi (non traduit)
א''כ נמצאו זבין ומצורעים. חוץ למחנה לויה בלבד:
אלא מאי מחנה ישראל לא הואי. ומשיצא חוץ למחנה לויה שוב אין שם קבע מחנה והרי הוא כשדה בעלמא ומותרין מצורעין לישב שם הצריכין להשתלח ממחנה ישראל וישבו עכשיו עם הזבין:
Tossefoth (non traduit)
והתורה אמרה בדד ישב. שלא יהו טמאים אחרים יושבים עמו אע''ג דהך סוגיא לר''ש והך דרשא לר' יהודה דלר''ש דריש ליה מקרא אחרינא בפסחים בריש אלו דברים (פסחים דף סו.) ניחא ליה להש''ס לאתויי דרשא הפשוטה והקצרה:
אִין וְהָא תַּנְיָא וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם בְּחַיֶּיךָ מָקוֹם מְקוֹמֶךָ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה מְלַמֵּד שֶׁמַּגְלִין בַּמִּדְבָּר לְהֵיכָן גּוֹלִין לְמַחֲנֵה לְוִיָּה
Rachi (non traduit)
ושמתי לך מקום בחייך. רמז לו הקב''ה למשה במתן תורה שיזכה למצוה זו כדכתיב (דברים ד':
מ''א) אז יבדיל משה שלש ערים בסוף ארבעים שנה:
לך מקום. המקום שלך דהיינו מחנה לויה אף הוא נקלט:
מִכָּאן אָמְרוּ בֶּן לֵוִי שֶׁהָרַג גּוֹלֶה מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ וְאִם גָּלָה לְפִלְכּוֹ פִּלְכּוֹ קוֹלְטוֹ
Rachi (non traduit)
מכאן אמרו בן לוי. שהיה דר בערי מקלט שכל ארבעים ושמנה עיירות של לוים ערי מקלט היו כדאמרי' במס' מכות (דף יד.) ואם הרג בשוגג גולה לאחד מערי חביריו דדריש ביה נמי הכי ושמתי לך מקום אף הלוים גולים:
ואם גלה בפלכו. עצמו כגון משכונה לשכונה:
פלכו קולטו. דומיא דמדבר שהיה מחנה לויה קולטת:
Tossefoth (non traduit)
פלכו קלטתו. כף דגושה בנחמיה כמו נסך נסכו:
מַאי קְרָא אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עִיר שֶׁקְּלָטַתּוּ כְּבָר
Tossefoth (non traduit)
עיר שקלטתו כבר. עיקר קרא ברוצח שהרג בעיר מקלטו ותרוייהו תנינהו במכות פ''ב (דף יב:) הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ולוי גולה מעיר לעיר ושמא היינו לכתחלה דבן לוי גולה מעיר לעיר אבל דיעבד הא אמרי' דאם גולה לתוך פלכו פלכו קולטו ומפלך לפלך היינו מעיר לעיר ואם גולה לתוך פלכו כגון משכונה לשכונה וכן משמע פי' הקונטרס אי נמי גם לכתחלה אין זקוק לצאת מן העיר והא דגולה לעיר אחרת כדי להלך כולה ובתחומה דאי בעירו משכונה לשכונה אם חזר לשכונתו כיצא חוץ לתחום:
בָּאוּ לַגִּלְגָּל תָּנוּ רַבָּנַן כָּל נִידָּר וְנִידָּב הָיָה קָרֵב בְּבָמָה שֶׁאֵין נִידָּר וְנִידָּב אֵין קָרֵב בְּבָמָה מִנְחָה וּנְזִירוּת קְרֵיבִין בְּבָמָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קֵרְבוּ יָחִיד אֶלָּא עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים בִּלְבָד
Rachi (non traduit)
כל שאין נידר ונידב אין קרב בבמה קטנה. כדיליף טעמיה לקמיה שאין יחיד מקריב חובה בשעת היתר הבמות ואפילו בגדולה וצבור בקטנה לא מקרבי כו' אישתכח דאין חובות קריבין בקטנה ואי קשיא לר' מאיר א''כ יחיד לא עשה פסחו בגלגל וקרא כתיב ויעשו את הפסח (במדבר ט':
ה') פסח קרבן צבור קרי ליה דאתי בכנופיא במס' יומא (דף נא.) והכי נמי בדר''ש קתני אף צבור לא הקריבו אלא פסחיהם אלמא קרבן צבור קרי ליה לקמן יליף טעמא דכולהו:
כל הנידר והנידב קרב בבמה. קטנה דאילו בבמה גדולה ע''כ קרבו חובת צבור דכתיב ויעשו את הפסח בגלגל אלא בקטנה ואמר דקרבי נדרים ונדבות ולא חובות ובתורת כהנים תני לה בהדיא לר' מאיר:
מנחות ונזירות. נידר ונידב הוא וקרבי:
Tossefoth (non traduit)
כל הנידר ונידב קרב בבמה. אפי' מנחות ונזירות קרב בבמה קטנה כדמפרש ושאין נידר ונידב אין קרב בבמה קטנה דאילו צבור אין מקריבין בקטנה וחובות דיחיד אפי' בגדולה לא קרבי בשעת היתר הבמות לר' מאיר כדמוכח מלתא דר' יהודה כדפי' בקונטרס דמדקאמר ר' יהודה כל שהצבור ויחיד מקריבין כו' מכלל דשמעינהו לר' מאיר ורבנן שיש חילוק וזהו חלוקו שאין יחיד מקריב חובות בגלגל אפי' בבמה גדולה דר' מאיר ורבנן דרשי לא תעשו בגלגל ככל אשר אנחנו עושים פה היום חובות ואפי' בבמה גדולה אלא איש הישר בעיניו יעשה ישרות דהיינו נדבות ר' יהודה סבר דכי כתיב הישר אבעיניו קאי דהיא במת יחיד:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כֹּל שֶׁהַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד מַקְרִיבִין בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר מַקְרִיבִין בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּגִּלְגָּל מָה בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר לְבֵין אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּגִּלְגָּל אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר לֹא הָיוּ בָּמוֹת מוּתָּרוֹת אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּגִּלְגָּל הָיוּ הַבָּמוֹת מוּתָּרוֹת וּבָמָתוֹ שֶׁבְּרֹאשׁ גַּגּוֹ לֹא הָיָה מַקְרִיב עָלֶיהָ אֶלָּא עוֹלָה וּשְׁלָמִים
Rachi (non traduit)
כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר. דהיינו כל הקרבנות כולן נדרים ונדבות וחובות (שקבוע להם זמן) מקריבין באהל מועד שבגלגל דהיא במה גדולה והשתא פליג אדר''מ ואדרבנן דמדקתני כל שהצבור כו' לאשמועינן דאין חילוק באהל מועד שבמדבר לאהל מועד שבגלגל מכלל דשמעינהו לר''מ ורבנן דאמרי יש חילוק ומה חילוקו שאין יחיד מקריב בו חובות וטעמייהו נמי שמעינן לקמן דאפי' בבמה גדולה לא קרבי ליחיד אלא נדרים ונדבות ולר' מאיר מנחות ונזירות בכלל:
במות מותרות. במות יחיד:
ובמתו שבראש הגג. היא במת יחיד:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כֹּל שֶׁהַצִּבּוּר מַקְרִיבִין בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר מַקְרִיבִין בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּגִּלְגָּל וְכָאן וְכָאן לֹא קָרְבוּ יָחִיד אֶלָּא עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּלְבַד רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף צִבּוּר לֹא הִקְרִיבוּ אֶלָּא פְּסָחִים
Rachi (non traduit)
אלא עולה ושלמים. ולא מנחות ונזירות:
וכאן וכאן. במת צבור ובמת יחיד לא קרבו בהן ליחיד אלא עולות ושלמים ולקמן פריך היינו תנא קמא דהא חכמים דלעיל נמי הכי אמרי:
ר' שמעון פליג אכולהו דכולהו סבירא להו דאין חילוק לצבור בין מדבר לגלגל בבמה גדולה ורבי שמעון אומר אף צבור עצמם לא הקריבו בגדולה יותר מיחיד בקטנה:
אלא פסחים כו'. אבל לא פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים לא קרבו להם בגלגל:
Tossefoth (non traduit)
רבי שמעון אומר אף צבור לא הקריבו כו'. פי' בקונטרס ר''ש פליג אכולהו דכולהו סבירא להו דאין חילוק לצבור בין מדבר לגלגל בבמה גדולה ור''ש אומר אף צבור עצמן לא הקריבו בגדולה יותר מיחיד בקטנה אלא פסחים כו' וחובות הקבוע להם זמן אבל פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים לא קרבו להם בגלגל עכ''ל ובחנם הזכיר פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים שהן חטאות שאין קבוע להם זמן דאפי' חטאות הקבוע להם זמן כגון שעירי הרגלים לא קרבו לר''ש כדמסיק לקמן תתרגם מתני' בעולה. (הג''ה וא''כ ביוה''כ לא קרבו צבור באהל מועד' בנוב וגבעון לא פרים ולא שעירים כי אם תמידים והא דאמרי' בתוספתא ר' יהודה אומר אבשלום נזיר היה שנאמר ויאמר אבשלום אלכה נא ואשלם נדרי אשר נדרתי בחברון כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור והאי קרא בהיותם בגבעון כתיב ומפרש פ''ב דתמורה (דף יד:) שהקריבם בחברון בבמת יחיד דאי הלך בחברון להביא כבשים טובים ולהקריבם בבמה גדולה א''כ מחברון מיבעי ליה והשתא לר' יהודה אי נזירות נידר ונידב הוא אתי שפיר שהקריבן בבמת יחיד בחברון ואי נזירות חובה הוי א''כ הקריבן בגבעון באהל מועד שהיה שם דלר' יהודה יחיד נמי מצי מקריב חובות בבמה גדולה אף בשעת היתר הבמות ולא דייק בין מחברון ובחברון אבל רבנן דאמרי נזירות חובה הוא ולא קרב יחיד חובות אף בבמת צבור בנוב וגבעון א''כ אבשלום לא נזיר היה והא קרא דאלכה ואשובה ואשלם נדרי מיירי בנדרים ונדבות. הג''ה):

רבי שמעון אומר אף צבור לא הקריבו כו'. לכאורה ר''ש אדרבנן דלעיל מיניה קאי ואינהו סברי כרבנן קמאי דמנחות ונזירות לא קרבו בבמה דליכא בינייהו אלא נסכים כדמפרש לקמיה ש''מ דלר''ש נמי לא קרבו דהא אפי' בצבור ממעט יותר משאר תנאים ותימה דבפ''ק דמגילה (דף ט:) [במתני' דקתני] אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים זה הכלל כל הנידר ונידב קרב כו' ומפרש בגמ' כעין פסחים דהיינו חובות הקבוע להם זמן אבל שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב ומוקי לה כר''ש אלמא ר''ש תני האי כללא א''כ מנחות ונזירות קרבי לר''ש וכדאמרינן הכא לר''מ דתני האי כללא ואי הוה גרסי' במגילה זה הכלל נידר ונידב בלא כל הוה ניחא ליה דכל דר''מ אתי לרבויי מנחות ונזירות ועוד יש לומר דהא דפשיטא ליה לר''מ דמנחות ונזירות ישרות משום דתניא בת''כ בפרשת אחרי מות מה שלמים מיוחדין שהן נידר ונידב קריבין בבמה אף כל נידר ונידב קרב בבמה אף המנחות והנזירות דברי ר''מ וקצת תימה אי אההיא סמיך דלא מייתי לה ועוד לר''ש דמגילה מי נפקא מנחה מכלל נידר ונידב ונראה ליישב מתניתין דהכי קאמר דאין חילוק בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים כל הנידר ונידב הקרב בבמה גדולה קרב בקטנה וכל שאין נידר ונידב שאין קרב בגדולה אין קרב בקטנה ולא נחת אלא לפרש מה ששוותה הגדולה והקטנה אבל יש נידר ונידב שאין קרב לא בזו ולא בזו כגון מנחות ונזירות אבל לנידר ונידב דר''מ אין לפרש דלא איירי במנחות ונזירות דשפיר מישתמע מלישנא דנידב ועוד דקתני לה בהדיא בת''כ וכן נראה ודאי לפרש דאההיא דתורת כהנים סמיך אע''ג דלא מייתי לה דבתמורה מייתי לה בפ''ב (דף יד:) דאמרי' התם אמר ליה אביי ולימא מר שלמי פסח דאי שלמי נזיר נידר ונידב הוא דהא תניא זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמת יחיד וכל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמת יחיד ותניא המנחות ונזירות קריבות בבמת יחיד דברי ר''מ משמע דמההיא דייק ולא מלישנא ומאן דלא חשיב התם נזירות נידר ונידב קמשני סמי מכאן נזירות:
this would result in Zabin and the unclean through the dead being sent out from one camp [only], (1) whereas the Torah said, That they defile not their camps: (2) [this intimates,] assign a camp for this one and a camp for that one. (3) Said Raba to him: What then? there was no camp of the Israelites! (4) If so, Zabin and lepers would be sent to the same place, whereas the Torah said, He [the leper] shall dwell alone, (5) [intimating] that no other unclean person may dwell with him? — Rather, there were all three camps after all; and what is meant by ‘there were only two camps’? In respect of reception. (6) Hence it follows that in the wilderness the Levitical camp received [an involuntary homicide]? — Yes: and it was taught even so: Then I will appoint thee a place [whither he may flee]: (7) ‘thee’ [implies] in thy lifetime; (8) ‘thee a place’ [implies] in thy place; (9) ‘whither he may flee’: this teaches that they banished [a homicide] in the wilderness; whither did they banish him? To the Levitical camp. From this they deduced that if a Levite committed homicide, he was banished from one district to another; (10) and if he fled to his own [juridical] district, (11) his district receives him. Which text [teaches this]? — Said R. Aha the son of R. Ika: Because he must remain in his city of refuge: (12) [this implies,] in the city which has already provided him with refuge. (13) WHEN THEY CAME TO GILGAL [etc.]. Our Rabbis taught: Whatever could be vowed or offered as a freewill-offering (14) could be offered at a bamah; (15) what could not be vowed or offered as a freewill-offering (16) could not be offered at a Bamah. A meal-offering and [a sacrifice of] naziriteship (17) were offered at a Bamah: these are the words of R. Meir. But the Sages maintain: Only peace-offerings and burnt-offerings were sacrificed on behalf of a private individual. R. Judah said: whatever the community and an individual offered in the Tent of Meeting in the wilderness (18) were offered in the Tent of Meeting at Gilgal. (19) What was the difference between the Tent of Meeting in the wilderness and the Tent of Meeting at Gilgal? [When] the Tent of Meeting in the wilderness [existed], Bamoth were not permitted; [when] the Tent of Meeting at Gilgal [existed], Bamoth were permitted, and one could offer on his Bamah on the top of his roof (20) only burnt-offering[s] and peace-offerings. But the Sages maintain: whatever the community offered in the Tent of Meeting in the wilderness they offered in the Tent of Meeting at Gilgal. In both places (21) only burntoffering[s] and peace-offerings were offered on behalf of a private individual. R. Simeon said: Even the community offered only Passover-offerings

(1). Viz., the camp of the Shechinah, since both are permitted in the camp of the Israelites (Pes. 67a).
(2). Num. V, 3 q.v.; camps, plural.
(3). Each is sent into a different camp: he who is unclean through the dead is expelled from the camp of the Shechinah but permitted in the Levitical camp, whereas Zabin are expelled from the Levitical camp too.
(4). So that every place outside the Levitical camp had no status at all, and was simply like a field, whither a leper too might repair.
(5). Lev. XIII, 46.
(6). An involuntary homicide took refuge in a city specially designated for that purpose (Ex. XXI, 13; Num. XXXV, (9) seq.). In the wilderness this function was served by the Levitical camp; when they came to Shiloh, the Levitical camp lost that function.
(7). Ex. XXI, 13.
(8). Sc. in Moses’ lifetime; hence, in the wilderness.
(9). ‘Thy’ sc. Moses’ — hence, the Levitical camp.
(10). All the forty-eight Levitical cities were cities of refuge. Hence, a Levite who committed involuntary homicide fled from his own city to another Levitical city.
(11). Having committed homicide elsewhere. Rashi however reads (and Sh. M. emends): and if he fled within his own district; and explains: if he fled from one quarter to another in his own city.
(12). Num. XXXV, 28.
(13). E.g., in the case of a homicide who fled to a city of refuge, and then again committed homicide in that city, he must remain in this same city. The same therefore applies to a Levite living in that city.
(14). V. supra 2b, p. 2, n. 6.
(15). I.e., at a private Bamah, for statutory offerings were offered at the public Bamah.
(16). Statutory offerings.
(17). These were both votive, since Naziriteship itself was the result of a vow.
(18). I.e., all sacrifices.
(19). Which was a public Bamah.
(20). I.e., at a private Bamah.
(21). Sc. both at public and at private Bamoth.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source